פסק-דין בתיק ת"ק 42478-04-12

הרקע והצדדים

1.      התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע בעתירה לפיצוי בסכום של 11,992 ש"ח, בשל פגם שנתגלה בטרקטור שרכש מהנתבעת 2, באמצעות מכרז של הנתבעת 1, ביום 29.2.10.

2.      לטענת התובע, הוא רכש את הטרקטור בעלות של 30,030 ש"ח (כולל מע"מ),  לאחר שהצעתו הכספית התקבלה. התובע מציין כי בספר המכרז לא צויין כי ישנה בעיה כלשהי בטרקטור.

3.      התובע מתאר בכתב התביעה כי לאחר שיצא מהמגרש שם קיבל לחזקתו את הטרקטור, נסע כ- 20 דקות לתחנת דלת, ובזמן שהותו בתחנה נדלקה נורית אזהרה ברכב, הטרקטור נגרר משם למוסך ולאחר בדיקה שנערכה התברר כי היתה בעיה בראש המנוע שהביא לצורך בפירוק והתקנת ראש מנוע וכן לרכישת אטם ראש מנוע, הכל בעלות  של 6,392 ש"ח. לסכום זה הוסיף התובע וטען לזכותו לפיצוי בגין עוגמת נפש ושכ"ט עו"ד.

4.      התובע מדגיש כי לאור הרישום בספר המכרז סבר כי אין כל בעיה במנוע הטרקטור ולפיכך הוגשה הצעתו לרכישת הכלי במחיר שהוצע, וכי "אם היה התובע יודע כי ישנה בעיה בראש מנוע של הטרקטור, התובע לא היה נכנס לעסקה, ולא היה רוכש את הטרקטור, ובוודאי לא במחיר כה גבוה!"

5.      הנתבעות אינן חולקות על טענות התובע שפורטו בסעיף 2 לעיל.

עם זאת, הנתבעת 2 הבהירה כי לא היתה כל בעיה או תקלה במנוע הטרקטור עד להעברתו לנתבעת 1 לצורך מכירתו, כי נעשה בו שימוש רגיל ושוטף והכלי היה תקין לחלוטין.

הנתבעת 1 טענה כי אין לה כל אחריות לקיומו של פגם, ככל שהיה כזה, בכלי שנרכש בתיווכה.

5.      הנתבעת 1 צירפה לכתב ההגנה את המסמכים עליהם חתם התובע בעת מתן ההצעה למכרז. על פי האמור בסעיפים 8.2 ו- 8.7 להצעה - מסמך שנחתם על ידי התובע כבר בעת מתן ההצעה - הצהיר התובע כי הוא יודע ש"כלי הרכב נמכרים כמות שהם, במצב בו הם נמצאים. כלי הרכב עשויים להיות משומשים ו/או פגומים... המציע... מוותר על כל טענה של אי-התאמה (כמשמעה בסעיף 12 של חוק המכר, התשכ"ח-1968) ועל כל טענה אחרת בקשר לכלי הרכב ולפרטי הממכר". [ההגשה שלי - ר.ה.].

6.      בעדותו בפניי, מסר התובע כי מכר את הרכב לפני הדיון וכי נגרם לו נזק במכירה זו. בהחלטתי (ביום 18.10.12) קבעתי שעל התובע להעביר לבית המשפט את מסמכי המכירה של הרכב על מנת שאוכל להתייחס לטענה זו. ביום 24.10.12 הגיש התובע לבית המשפט את אסמכתא למכירת הרכב, ועל פי החשבונית שצורפה נמכר הטרקטור בסכום של 33,000 ש"ח (כולל מע"מ).

דיון והכרעה

7.      המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם הוכחה אי התאמה כמשמעה בחוק המכר התשכ"ח 1958, המקנה לתובע את הזכות לבטל את החוזה.

8.      סעיפים 15 ו-16 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968 קובעים את הדין הרלבנטי, כדלקמן:

"15. אי-התאמה נסתרת

        לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר

 16. העלמת אי-התאמה

        היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה".

על פי ההלכה הפסוקה, לא ניתן להתנות על האמור בסעיף 16 לחוק המכר (ראה ע"א 660/79 שורקה נ. קרים, פ"ד לב(1) 393).  

9.      אמנם, מנוסחו של סעיף 16 לא נדרש כי תהיה ידיעה ממשית של המוכר כי קיימת אודות אי ההתאמה ודי אם יוכח יסוד נפשי של רשלנות אודות אי ההתאמה על מנת לחייב את המוכר באחריות כלפי הקונה (כאמור ברע"א 7642/97 חנה שטרית ואח' נ. בלה נוסבאום ואח', פ"ד נג(3) 516).  לפיכך, וככל שהיה מוכח כי לנתבעות או מי מהן היתה ידיעה ממשית או מתחייבת, כי היה פגם בראש המנוע של הטרקטור, לא היה בסעיף הוויתור (סעיף 8.7 להצעה, הנזכר בסעיף 5 לעיל) כדי לפטור את הנתבעת 2 - ומכוחה כשלוחה, אף את הנתבעת 1 - מאחריותה לאי ההתאמה הנטענת.